מאגרי המידע ואנחנו – פרק ראשון

זה בעצם הפוסט שאיתו הייתי אמור להתחיל את הבלוג שלי, אבל רק לאחרונה הוא הבשיל לכדי משהו שראוי לצאת החוצה. אז קדימה, מתחילים…

לכל מקום אליו נלך, אנחנו נוגעים במערכות מידע, והן נוגעות בנו. כשאנחנו נולדים, ובעצם אפילו לפני זה, כבר קיים עלינו מידע במאגר מידע. זה מתחיל בבית החולים בו נולדנו, ובקופת החולים אליה שייכת אימנו. כעבור כמה ימים (וגם זה יתקצר מתישהו) אנחנו כבר 'רשומה' במאגר המידע של משרד הפנים.

בשנים הראשונות של חיינו, רוב המידע שנאסף אודותינו נוצר ע"י גורמים חיצוניים:
כשההורים לוקחים אותנו ל"טיפת חלב" כדי שישקלו אותנו יחסנו אותנו וימדדו אותנו, כל בדיקת דם, צילום רנטגן, ביקור במרפאה ותרופה שקיבלנו, רשומים ומתועדים ובמאגר של מערכות הבריאות.
כשרושמים אותנו לגן העירוני, או הקייטנה של המתנ"ס, אנו מופעים במאגר המידע של מערכת החינוך והמועצה המקומית.
עד כמה שזה יישמע מפתיע – גם מערכת הביטחון…
כן, כן, אנחנו מופיעים במאגרי המידע של מערכת הביטחון, אמנם לא כחיילים, אלא פשוט מפני שהורינו זכאים לקבל עבורנו ערכת מגן (אב"כ).

כל איחור, העדרות, ציון במבחן ואפילו בוחן פתע שעשינו בבית הספר נרשם במערכת המידע של בית הספר, וחלק מנתונים אלה נרשם אף במאגר המידע המרכזי של משרד החינוך.
שינוי כתובת, הנפקת דרכון או תעודת זהות, יציאה לחו"ל דרך מעברי הגבול, וכמובן בקשת רשיון נהיגה והצלחה במבחן הרישוי נרשמים במשרד הפנים.
אם עבדנו בחופשת הקיץ (באופן חוקי, כמובן) גם ביטוח לאומי מנהל רישום מידע אודותינו.

וכל זה, עוד לפני שהגענו לגיל שיש לנו זכות להצביע!!!

כשאנחנו מתחילים את צעדינו העצמאיים – ויש לנו חשבון בנק, כרטיס אשראי, תעודת חייל (חוגר או קצין), כמות המידע הנאסף היא עצומה, ועל כל אלה, אנחנו, כנראה בלי לשים לב, תורמים מרצוננו החופשי פרטים מזהים רבים ברשתות החברתיות, פרטים שהם לא סתם טקסט יבש ומספרים, אלא סרטונים, תמונות, הצמדת אירועים למיקום ולאנשים נוספים, והרבה מעבר לכך – כל קליק שאנחנו עושים (או לא עושים!!!) נרשם, מתועד מאוחסן במאגר מידע עצום בגודלו וישמש את המחזיק במידע לצרכיו ולרווחיו.

אני לא עומד לשכתב כאן את "1984", או מנסה להפחיד, אבל כל מה שנכתב עד כה, היה כדי לתת פרופורציות אמיתיות. נמשיך? קדימה!

מכירים את השאלה "יש כרטיס מועדון?", אם התשובה היא חיובית – המועדון יודע בדיוק מה ואיפה רכשתם. אם המועדון רוצה להגדיל את הכנסותיו (יש מועדון לקוחות שזו לא מטרתו?) אז האנליסטים שלו יבצעו ניתוח מעמיק על כל הפעולות שלנו – לדוגמא – מה קנינו בסמוך ליום הנישואין או  יום ההולדת של בן או בת הזוג, כדי לדחוף לנו פרסומות מותאמות בפעם הבאה. תחשבו שעלות איסוף המידע, ניתוחו ומשלוח הזמנות ומבצעים מכסים את עצמם  ע"י מספר לא גדול של לקוחות שירכשו את המוצר שמפרסמים ומוצרים נלווים.
רשתות השיווק שולחות לנו קופונים הביתה, או לנייד (שכמובן רשום אצלם במאגר), הקופונים הללו מבוססים על הרכישות האחרונות בשילוב עם יעדי מכירה שמוכתבים ע"י ההנהלה.

על-פניו, הדוגמאות הנ"ל לא נשמעות כמו משהו שצריך להזהר ממנו, אבל בעזרת מאגרי מידע ניתן לבצע גם פעולות שיגרמו לנו לנזק או הפסדים כספיים.
לכאורה, כל אחד יכול להתחיל לנהל מאגרי מידע כרצונו ולעשות בהם ככל העולה על רוחו, אלא שהמחוקק הישראלי ניסה להסדיר את כללי שמירת המידע במאגרים השונים, והשימוש במידע זה, באמצעות מספר חוקים ותקנות שהחשוב בהם הוא חוק הגנת הפרטיות. החוק עוסק בכללים להגנה על פרטיות האדם שמידע אודותיו נמצא במאגר, וברישום מאגרי מידע העוסקים במידע על בני אדם.
החוק מחייב כל מנהל מאגר מידע לרשום את מאגר המידע אצל רשם מאגרי המידע ולאפשר לפרט לעיין במידע אודותיו הנמצא במאגר המידע, עם זאת – יש לנו יכולת השפעה קטנה מאוד, אם בכלל, על המידע עצמו או מחיקתו מהמאגרים – למעט מאגרים המשמשים לדיוור תוכן פרסומי.

אז בפעם הבאה שמישהו יודע עליכם משהו שלא ציפיתם שיידע – כנראה שיש לו גישה לאחד או יותר ממאגרי המידע שאתם מופיעים בו…

כיאה לפרק ראשון מתוך מספר פרקים, אסיים כאן ואשאיר משהו לפרק הבא 🙂

כאמור, זה הפרק הראשון, ונכון היה לפתוח איתו את הבלוג, אך זה לא קרה. עדיין לא מאוחר לתקן.
בתקופה הקרובה יתווספו עוד פרקים תחת הכותרת "מאגרי מידע ואנחנו", אני מקווה שהדברים שכתבתי מעניינים אתכם, אם אתם רוצים לקרוא עוד – אנא הרשמו כמנויי דוא"ל (משבצת אפורה, בצד שמאל), ותקבלו כל פוסט ישירות לדוא"ל שלכם – שישמר כמובן, ב"מאגר המידע" של הבלוג הזה.