במסגרת מאמצים לקדם את העיסוק שלי בביקורת אתרי אינטרנט, התחלתי להשתתף באופן פעיל בפורומים של בניית אתרים, ובנוסף פניתי בצורה ישירה לבוני אתרים, בעיקר לגבי אתרים מזדמנים שראיתי, וחשבתי שאני יכול להציע להם את שירותיי.
די מהר גיליתי שכל מי שפניתי אליו, היה בשנות העשרים לחייו (אם לא פחות…), ובמחשבה אחורה הבנתי שיש קשר בין האתרים שבחרתי, לבין הגיל של יוצריהם.
אני לא רוצה להישמע כמו זקן שמלין על הרעש של הצעירים, ואם זה מה שחשבתם ורציתם לסגור את הדף ולעבור לאייטם הבא, אז אנא, עוד קצת סבלנות, תנו לי להראות לכם שזה לא זורם לשם.
אחד האתרים שגרם לי להתלהב, אך גם להתייחס אליו בביקורתיות היה אתר שקשור למוסיקה, התמונה שהופיעה בדף הראשון היתה צבעונית מאוד, והראתה אנשים מושיטים ידיים למוסיקאי שמנגן בכלי מסוים.
המסר עבר מיידית!
ואיתו גם התמונה…
תוך שניות בודדות התמונה התחלפה, ולא הספקתי לקרוא את הכיתוב שהוצמד אליה, התמונה הבאה היתה פחות מרשימה, ולמרות שהספקתי הפעם לקרוא את הכיתוב, לא הבנתי את המסר כי זה היה המשך של המלל מהתמונה הקודמת.
אמרתי לעצמי – אני אעבור על האתר הזה, אכין סקירה קצרה ואשלח אותה ליוצר הדף כ"מנת טעימה", ואם זה ימצא חן בעיניו – אולי הוא ירצה לדון איתי על שיתוף פעולה בעתיד.
יצרתי איתו קשר וסיכמנו שנעשה בדיוק את מה שהצעתי.
התחלתי.
קל זה לא היה. פיסית!
היה לי באמת קשה לעבור על האתר, האותיות היו בפונט מאוד לא נעים לקריאה, בגודל שחייב אותי להשתמש במשקפי הקריאה שלי (טוב, אז אולי אני קצת זקן…), ובצבע… שהתמזג נפלא עם צבעי הרקע.
זה המקום לציין שאני לוקה בעיוורון צבעים, זו הסיבה שמותקן אצלי בדפדפן יישום החלפת צבעים, וזו הסיבה שבמסגרת ביקורת אתרים אני בודק, בנוסף לתוכן, גם את נגישות האתר לעיוורי צבעים ולמתקשים בראיה.
חולשה נוספת שלי היא הלשון העברית. המקום היחיד שהילדים שלי "שמים" חולצה, גרביים, נעליים, כפפות, עגילים וכל שאר פרטי הלבוש, הוא הארון. כשהם מתלבשים אז הם לובשים, גורבים, נועלים, עוטים ועונדים (בהתאמה לעיל).
אתר שיווקי שכתוב בלשון קלוקלת, משפטים חסרי פועל ("אפשר פסטרמה?") או גרוע לא פחות – בשגיאות כתיב, זהו אתר שעלול להבריח לקוחות פוטנציאלים, ולא רק "זקנים" שאכפת להם מהעברית. כשאני מבצע סקירה וביקורת אתרים, אחד הנושאים שאני בודק הוא השימוש הנכון בשפה.
אתר שעוסק באופנה, לדוגמא, המיועד לצעירים – בהחלט צריך להשתמש בשפה רעננה וצעירה, ופחות במילים גבוהות שמתאימות למאמר אקדמי משפטי, אולם צמד המילים "רעננה וצעירה" לא מהווה ביטוי חליפי לשגיאות כתיב ושפה עילגת.
כדי לא להסגיר את האתר הנדון, לא אפרט כאן מה מצאתי בו…
הקש ששבר את גב הגמל היה קישור להורדה של תוכנה פרוצה. אמרתי לעצמי – "עד כאן" – עם כל הרצון הטוב שלי לתקן כמה דברים, זו עבריינות ובזה אני לא נוגע!
עצרו! לא לרוץ ולכתוב בתגובות "גם אנשים מבוגרים גונבים תוכנה", אני יודע גם את זה!
אני חושב ששיקול הדעת שלנו הוא התכונה שמתפתחת בקצב האיטי ביותר, ולכן, לדוגמא, נתקשה למצוא אנשים שהתחילו לעשן בגיל 40 פלוס, נמצא אותם בעיקר בשכבת בני ה"-עשרה" עד עשרים פלוס. באותה מידה, גם הטעם העיצובי, בהגדרתו הרחבה ביותר, מתפתח עם השנים, ולכן טעמם של צעירים ומבוגרים עשוי להיות שונה באופן מהותי.
המוסיקה שאני הקשבתי לה לפני 30 שנה היתה רעש עבור הורי, בדיוק כמו שהמוסיקה שילדיי שומעים נחשבת רעש עבורי. כנראה שגם אני לא ממש אהבתי את המוסיקה שהורי האזינו לה, וגם עם ילדיי המצב דומה. ההבדל הוא שאני מבין שעבורם זו מוסיקה, ומשתדל לתת לה מקום מתאים, מה שלא קרה כשאני הייתי בגיל ה"-עשרה".
באותו הקשר – בחזרה לאתרי אינטרנט – עיצוב אתר שמיועד לצעירים, רצוי שיעשה על-ידי מי ש"מדבר בשפה שלהם", ויחד עם זאת – את הבדיקות של האתר רצוי לתת גם למישהו יותר ותיק ויותר מנוסה. אדם שיוכל להתעלם מהאלמנטים ה"צעקניים" (שוב, מילת תואר מתחום הרעש) ולהתעמק בתוכן, הגשתו לצופה ונגישותו. יתרה מזאת, כנראה שלא הייתי נותן לצעירים בתחילת דרכם משימה של עיצוב והקמה של אתר לשכבת גיל בוגרת יותר, אבל בהחלט הייתי מגייס מעצבים צעירים לפיתוח של מוצר חדש (בין אם זה בעולם האופנה, כלי הבית או התוכנה)
כדי להוכיח (לעצמי?) שאני מציאותי – אני מצליח לדמיין את אותו בחור (או בחורה) שקוראים את הפוסט הזה ואומרים לעצמם – "למה מי הוא, שהוא יגיד לי מה לעשות? מה הוא בכלל מבין? אני יודע פי אלף ממנו בכל מה שקשור ב-PHP, וורדפרס, CSS, ג'אווה-סקריפט ועוד מליון מושגים שהוא אפילו לא שמע עליהם".
ואני אומר – נכון! אני אולי מבין קטן מאוד בכל המושגים שכתבתי במשפט הקודם, אבל כמות ומגוון המסכים שמיועדים לטווח כל-כך רחב של משתמשים, שראיתי מאז התחלתי לעסוק במערכות מידע, ובנוסף לזה גם ביקורת אתרים, מאפשרים לי להיות מספיק בטוח בעצמי כדי לתת מנסיוני לאחרים.
אני טוען שעיצוב והקמה של אתרים לטווח גילאים רחב, מחייב תכנון מפורט, עיצוב מתאים ובדיקה מעמיקה, רחבת היקף ע"י צוות שכולל מגוון בודקים, בהתאם לקהל היעד.
על-מנת לאזן במקצת את הדברים שנכתבו – עבדתי עם לא מעט צוותי פיתוח, במיוחד צוותי תוכניתנים. האנרגיה, חדוות היצירה, התעוזה לנסות דברים חדשים וחוסר הפחד מפני הלא-נודע, כל אלה הן תכונות יקרות ערך שראוי לקחת אותן בכובד ראש כאשר מרכיבים צוות לפרויקט בפיתוח. צריך את המנוע האנרגטי שימשוך למעלה, ואת רשת הבטחון הותיקה שתמזער נזקים כיש נפילות מעת לעת.
מצא חן בעיניכם ואתם רוצים לקרוא עוד? אנא הרשמו לעדכונים בדוא"ל בתיבה שבצד שמאל.
מעוניינים להתנסות במשוב על האתר שלכם? צרו קשר!
6 מחשבות על “אינטרנט "לצעירים בלבד"?”
לא עובד. כל הרעיון בעולם התוכנה כבר עשורים הוא ביזור של הפיתוח עצמו, המחיר הידוע הוא הפקרת הרבה ממרכיבי האיכות – גם התשתיתיים וגם האפליקטיביים שאתה מתאר כאן – אבל לאיש לא ממש אכפת כי השוק הוא זה שיקבע. דעתנו המקצועית פשוט לא מעניינת יותר, עזוב קובעת משהו.
בכל הקשור לגילם של ה*משתמשים*, קבל דוגמא מרשימה אך לא נדירה כלל
http://www.tapuz.co.il/olamot/userprofile.aspx?profileid=3254348
מה שאתה אומר בעצם זה ״רד מזה, השלב הבא שלך הוא במוזיאון הפליאנטולוגי…״?
לאו דווקא, אני גם מחזיק בדיעות דומות, אני רק תוהה כיצד נוכל להעביר את המסר לכל מי שיכול ומוכן לשמוע. ובעיקר, להעביר את *חשיבות* המסר לתוצאות.
אבל זה בדיוק הפרדוקס – מי שיכול ומוכן לשמוע, כנראה מבין בעצמו את מה שיש לנו (ולאחרים כמונו) לומר.
דווקא מי שלא רוצה לשמוע הוא הקהל האמיתי הרצוי!
אני מסכימה לחלוטין עם מה שכתבת. זאת ועוד, ברור לי שאני כבר לא שייכת לדור החדש והצעיר והמגניב, אבל כבת 33, לא נראה לי שאני עדיין בקטגוריית ה"עתיקות", והרבה מהעיצובים שאני נחשפת אליהם בשנים האחרונות קשים לי. הדוגמה הראשונה שלך מוכרת לי ממספר אתרים, והנסיון למהר ולאתר איך חוזרים אחורה הוא חוויה חוזרת ונשנית.
בעיני בהחלט אפשר לעצב משהו שיהיה מעניין וחדשני, אבל עדיין נגיש; והתוצאה העיקרית של אפקט "התמונה הבורחת" הוא הפרעת קשב כללית שכל החברה שלנו סובלת ממנה.
תודה גירי,
הדברים שכתבת מאפשרים לי לטעון, בתחושת בטחון רבה יותר, ש"נגישות" היא לא מילה נרדפת למעבר משופע לכסאות גלגלים ("כּבשׁ" בעברית…) או השמעה של המלל עבור עיוורים.
נגישות היא התאמה עדינה, שלא מצריכה לפעמים השקעה רבה, כדי להגיע לטווח לקוחות פוטנציאלים גדול הרבה יותר.
וכרגיל – לא רבים מבינים זאת, ועוד פחות מכך מוכנים להשקיע במשוב רציני ובתיקונים.