ונציה, ברכב או ברכבת?

הפוסט הזה הוא חלק מתיאור טיול שמופיע כאן: "ורונה – חופשה משפחתית"

לוונציה לא נכנסים עם רכב!

זו עובדה, עם עובדות לא מתווכחים, לכל היותר מנסים להתאים את עצמנו לעובדות, במינימום זעזועים.
לפיכך, המקום הקרוב ביותר שאפשר להגיע אליו ברכב הוא מגרשי החניה והחניונים הענקיים בכניסה לונציה, צריך לקחת בחשבון שמספר כלי הרכב שאפשר להכניס למגרש הוא סופי, כלומר – לאחר כמות מסויימת של מכוניות, גם הוא מתמלא. את המידע החשוב הזה קיבלנו מחברים לפני היציאה מהארץ, ולכן בחרנו להגיע לונציה ברכבת. 

הזמנת כרטיסי רכבת באינטרנט

מקום הלינה שלנו, אל-פנדולה, היה כאמור במרחק לא גדול מורונה, ולכן, נבדקה האפשרות להזמין כרטיסים לרכבת באמצעות האינטרנט, מהארץ, עוד לפני הטיסה לחו"ל. אמנם האתר שמרכז את הזמנות הכרטיסים כולל אפשרות לתצוגה באנגלית, אך יש עדיין קטעי מלל שנותרו באיטלקית, בכל זאת הצלחנו להבין שמדובר בכ-25 יורו, וצריך להזמין כרטיסים ליום ושעה ספציפיים (כנראה מדובר במקומות שמורים), תחזית מזג האוויר היתה לא עקבית וההחלטה שלנו היתה להשאיר את ההזמנה לערב לפני הנסיעה לונציה.

הנסיעה לונציה נקבעה ליום שישי. בערב לפני, התיעצנו עם המארחים איפה כדאי לחנות סמוך לתחנת הרכבת של ורונה, כדי שנוכל לעלות על הרכבת ממילאנו לונציה, כמובן – עוצרת בתחנת ורונה. כל החלופות היו במרחק הליכה גדול ובתשלום די גבוה. בדיקה במפה העלתה שתחנת הרכבת דומליארה נמצאת במרחק של כרבע שעת נסיעה, משם ניתן לקחת רכבת לורונה, ולקחת רכבת מורונה לונציה. הרכבת הרלוונטית היא הרכבת המהירה ממילאנו לונציה דרך ורונה.

החלטנו לוותר על הזמנת הכרטיסים באינטרנט, התכנון היה להגיע למחרת בבוקר קצת קודם, ולקנות כרטיסים בקופה.

תחנת הרכבת דומליארה

קמים בבוקר, ארוחת בוקר מצוינת וזריזה, מגדירים ל-GPS את תחנת דומליארה כיעד, זמן הנסיעה המשוער הוא אכן 15 דקות, קבענו לצאת 25 דקות לפני זמן הגעת הרכבת.
יצאנו באיחור של 2 דקות, כמו שזה נראה כרגע, עדיין יש לנו מספיק זמן להגיע, למצוא חניה, לקנות כרטיסים ולעלות לרכבת.
כעבור קצת פחות מרבע שעה אנחנו מגיעים ליעד, שלט מצביע ימינה לתחנת הרכבת. מגיעים כמעט עד המבנה שמזכיר את תחנת הרכבת בלוד. בחזית התחנה מקומות חניה פנויים לרוב, מבט מהיר גורם לנו להבין שלא מדובר בתחנה שכוחת אל, אלא חניה שמוגבלת לשעתיים.
חזרנו לעיירה וחנינו באחד הרחובות הצדדיים, לוח הזמנים מתחיל להיות צפוף, הליכה מהירה לתחנה, אני מגיע מזיע, מחפש קופה – אין. אין קופה בתחנה!
יש רק פועל נקיון שלא דובר אנגלית. אני שואל "קאסה?", הוא עונה "אאוטמאטיקו" ומצביע על מתקן שנראה כמו הכלאה בין כספומט למכונת ממכר משקאות. אני לא יודע למה, משום מה המתקנים האלה בארץ נראים לי יותר ידידותיים. אחרי כמה דקות מתברר לי למה…

מנסיון של יומיים-שלשה – במכשירים האלה אפשר לבחור את שפת התצוגה. מבט מהיר על כל הלחצנים – מצאתי את לחצן בחירת השפה, יש אנגלית.
אני בוחר את תחנת היעד, כמות הנוסעים, גיל הילדים, בוחר באפשרות ללא מקומות שמורים (בכוונה, אין לי זמן להתעסק עם זה) – על המסך מופיע המחיר 77.50יורו  ואזהרה – "הרכבת מגיעה תוך שתי דקות, האם להמשיך?" אני בוחר להמשיך ומתחיל לדחוף למכונה שטרות. שטר של 50, שטר של 20, שטר של 10.
במקום עודף אני מקבל חזרה את השטרות.
ע צ ב י ם ! ! !
אני מנסה שוב (מי שעוקב אחרי הבלוג שלי יודע למה) – ומקבל את אותה תוצאה (האמת, לא מפתיע, כי בדיעבד אני נזכר שהיתה שם הודעה לא ברורה בקשר לעודף).
אשתי בעלת התושיה מכניסה כרטיס אשראי, הרכבת נכנסת לרציף…
המכשיר מבקש קוד סודי…
מקישים את הקוד, מממתינים, מקבלים כרטיסים, רצים לרציף, ו… רואים את הרכבת יוצאת לכיוון ורונה.
אחרנו לרכבת. לפי לוח הזמנים שבדקנו בבוקר לפני שיצאנו, הרכבת הבאה רק בעוד שעה.
אני מתעצבן. מאוד מתעצבן. על הכרטיס מורונה לונציה נקובה השעה, המשמעות היא שבתחנת ורונה נצטרך למצוא קופה אנושית ושם להחליף את הכרטיסים. מתחיל לדמיין תרחיש פסימי שבו אנחנו מאחרים את הרכבת לונציה.
יושב על הספסל בתחנה ומסתכל סביב, רואה מגרש חניה ענק מצידה השני של המסילה, מנסה להבין למה מגרש החניה הזה לא היה אופציה בהגדרות הניווט, חושב על ה-GPS ונזכר שהטלפון שלי נשאר ברכב.
נו באמת!!!
"מזל" שיש לי זמן ללכת לרכב ולקחת את הטלפון. זו הזדמנות מצוינת להעביר את הרכב למגרש החניה האחורי. מניע, נוסע לכיוון המגרש, נכנס דרך השער, מבין שהחניון בתשלום. מנסה להבין מה התעריף ואיך זה עובד – אין הסברים, אין שילוט ואין את מי לשאול.
מסקירה של כלי הרכב שחונים ליד המדחן אני מזהה פתקית קטנה של חניה עם שעת יעד. הבנתי: מכניסים כסף, מפסיקים להכניס כשהמונה מראה את השעה הרצויה. אני מכניס כסף למדחן, מטבע של יורו אחד הספיק עד ל-23:59, זה הספיק גם לי. אני חוזר לרציף, ובדיוק נכנסת רכבת שמגיעה אף היא לורונה, לא יודע מאיפה ולמה, באuתו רגע זה גם לא ממש משנה  – אנחנו עולים לרכבת, מוודאים שלא נכנסים בטעות למחלקה הראשונה ומנסים לזהות את שמות התחנות. לאחר כמה שמות איזוטריים – מגיעים לתחנה גדולה יחסית -שילוט ברור בתחנה לא מותיר ספק – ורונה – צריכים לרדת.

תחנת הרכבת פורטו נואבו – ורונה

הגענו לורונה, יורדים בתחנה, המון רציפים. מביטים בלוח הרכבות – מתברר שהרכבת לוונציה מאחרת בחצי שעה, כלומר – אנחנו מספיקים לרכבת המקורית שהינו אמורים לעלות עליה, ההיא שחשבתי שאיחרנו אליה… הכל הסתדר חזרה לתכנון המקורי. אפילו לא צריך להחליף כרטיסים.

לאחר מספר דקות הרכבת מגיעה, היא נראית כמו הרכבות היפות והמהירות האלה באירופה, כמו שרואים ביוטיוב ומקנאים. עולים, מתיישבים, סופגים אירופה.
הרכבת באמת מהירה, שקטה, נוחה לנסיעה, קצת חבל ששם התחנה הבאה לא מוצג בקרון, כמו אצלנו. מצד שני – ונציה זו התחנה האחרונה כך שזה לא באמת חשוב.

ונציה

ונציה היא מקום יפהפה, על כך אין ויכוח, לצערי היה לי קצת קשה להנות ממנה עם עודף משקל וכאבים ברגליים, ובכל-זאת טיילנו בסמטאות, כמובן שאכלנו פיצה. לא יודע למה, בכל מקום שבו אכלנו פיצה היא היתה ממש טעימה, כנראה שהאווירה מוסיפה להנאה מהטעמים. המשכנו לטייל בסמטאות העיר עד כיכר סן-מרקו. הילדים, כמובן, האכילו את היונים בכיכר.
סיבוב קצר לכיוון המזח, משם לשוק בגשר ריאלטו ומיהרנו חזרה לתחנת הרכבת, כדי להספיק לרכבת של שמונה בערב – אנחנו עייפים, מחכה לנו נסיעה של שעתיים עד הצימר ולכן חווית "ונציה בלילה" תחכה לפעם הבאה.

אז מה בסוף, רכב או רכבת?

כפי שכתבתי קודם – רכבת באיטליה זה לא כמו אצלנו, או שבעצם כן? כי עמידה בזמנים זה משהו שהם לא שמעו עליו כנראה. מפתיע שגם בתחנת המוצא הרכבת לא יוצאת בזמן. בטח היתה להם סיבה טובה.

בדיעבד – מבחינה כספית – זו היתה נסיעה די יקרה – 77.50 יורו לארבעה אנשים לכיוון אחד, כלומר – 155 יורו הלוך-חזור (בערך 725ש"ח נכון למועד כתיבת הפוסט).
נסיעה ברכב (כ-300ק"מ הלוך חזור) היתה עולה לנו כ-80 יורו, שמורכבים בתחשיב גס, מ-50 יורו לדלק, כ-10 יורו לכביש אגרה ועוד תשלום חניה כ-20 יורו.
פער של 75 יורו לארבעה אנשים לטובת הרכב הפרטי.

כדי לפצות על המחיר ששילמנו, חיפשתי שיקולי-נגד, מצאתי די בקלות – נסיעה נוחה של שעה וחצי, כולל נמנום וצפיה בנוף, מהרכבת במקום נהיגה שמחייבת דריכות ועירנות.

ההמלצה שלי – מיועדת למי שלן באיזור גארדה או צפונית לורונה, מתכנן להגיע מוקדם ומעריך שיהיה לו מספיק כוח לנהוג שעה וחצי חזרה – סעו ברכב, מצאו חניה באחד החניונים הגדולים, ותהיו גמישים בתכנון של הטיול בעיר הזו. זה חוסך כ-80 יורו, ומחייב קפה טוב לפני הנסיעה חזרה.
בוונציה – זה סוג של יתרון.

רוצים לקרוא עוד על הטיול הזה? מוזמנים לפוסט: "ורונה – חופשה משפחתית"

נהנתם? תנו לי לייק!
יש לכם עדכונים? הערות? נא להגיב ולעזור למטיילים הבאים!