אל-פנדולה

פוסט זה הוא תת-נושא של הפוסט ורונה – יומן מסע.

אל-פנדולה הוא בית הארחה מקסים שנמצא בעיירה פומאנה בצפון איטליה, כ- 20 קילומטרים צפונית לורונה.
מתאים במיוחד למשפחות שמטיילות עם רכב באיזור אגם גארדה ומחםשות מקום משפחתי ונעים.
זהו מתחם של שני בתים כפריים ובהם 12 חדרים בגדלים שונים, להשכרה. המקום מנוהל ע"י אנה-מאריה, בסיוע בנה, אנצו, וצוות עובדים שכירים.

חיפשנו צימר כפרי

מצאנו את המקום בעזרת אחד ממנועי השיווק הידועים בתחום החופשה, זה אתר נוח וידידותי למשתמש. בדיעבד מתברר שהוא ממש פחות ידידותי לבעלי מקומות האירוח.

אם בעבר הלא רחוק הזמנת נופש היתה תלויה ברצונו הטוב ובמקצועיותו של נציג השירות באחת מסוכנויות הנסיעות, הרי שעידן המידע שינה את התמונה.
עבור מי שאינו פוחד להתנסות בהחלטה על סמך "חכמת ההמונים", קיים האתר שהזכרתי, ואני מניח שיש עוד כאלה, שמאפשרים לראות תמונות של המקום, ולעיין בחוות-דעת של אנשים שביקרו במקום, בהנחה שאנחנו מבינים שבין כל הדברים שנכתבים יש גם "המלצות יזומות" ומנגד "קטילות יזומות".

שילוב של כלים אחרים מבית היוצר של גוגל, והראשון בהם הוא כמובן המפות וצילומי הלווין, מאפשרים לראות מבעוד מועד, מבט אובייקטיבי לחלוטין של המקום, כולל מבט אמיתי של צילומי רחוב.

התמונות של המקום שפורסמו באתר ההזמנות היו תמונות שיווק אופייניות: זוויות צילום רחבות, פרחים בכל מקום, על המיטה מונחת בובת דולפין או ברווז, הכל מסודר ויפה, הבת שלי התלהבה מאוד, ואני, בציניות האופינית לי, אמרתי לה שזה רק לצרכי קידום מכירות, ובמציאות זה בכלל לא ככה.

המציאות בשטח לעומת הפרסום

כמה רבה היתה ההפתעה שלי כשהגענו למקום – הכל, עד הפרט האחרון, היה זהה למה שהופיע בתמונות. כן, גם בובות הדולפין והברווז.
המארחת, גב' אנה-מאריה, שהיא גם בעלת המקום, קיבלה אותנו כאילו היינו בני הדודים שלה שלא פגשה עשר שנים, הצלחנו להבין בדיוק את מה שהיא אמרה על אף האנגלית המאוד מינימלית שלה. אם יש מקום שמהווה דוגמה ומופת ל"אמת בפרסום", אז אל-פנדולה הוא המקום הזה.

הזמנו חדר לארבע נפשות, קיבלנו דירה דו-קומתית, מאובזרת במזגנים, מטבחון ובו מקרר, תנור, כיריים וכמובן ברז וכיור, מקלחת ושרותים בקומת התחתונה שבה היו המיטות לילדים, ג'קוזי וחדר שירותים שמהווים חלק אינטגרלי מחדר ההורים בקומה העליונה.
התמקמנו, הכנסנו את המזוודות, והתענגנו על הנוף – גפנים בצבע ירוק שיש רק בתמונות פרסומת ליין, בקו האופק נראים הרים, כנסיה ובתים כפריים מבצבצים הרחק מעבר לשטחים הירוקים שפרוסים לכל עבר.

צימר זה לא רק מיטה בכפר

ארוחת הבוקר שקידמה את פנינו למחרת, ובעצם כל בוקר, היתה אופיינית לארוחת בוקר שאוכלים באירופה – שני סוגי גבינה צהובה, שלשה סוגי נקניק ופסטרמה, ג'בטות קטנות, מיץ, קפה, עוגיות, ריבות, יוגורט… הבנתם את הרעיון, נכון?
אמנם ביצים לא היו, אבל החלטנו לא להיות חצופים אז לא ביקשנו, אכלנו ויצאנו לדרך (פירוט החוויות שאינן קשורות לאל-פנדולה מופיע בפוסט הראשי ופוסטים יעודיים נוספים). כשחזרנו החלטנו לאכול ארוחת ערב במסעדה המקומית. זו היתה החלטה מאוד מוצלחת – כל מנה, בלי להגזים, בלי לעגל פינות, באמת כל מנה היתה טעימה, עשויה היטב, יצאה בזמן מהמטבח וניכר עליה שנעשה עם המון אהבה. לארוחה התלווה בקבוק יין אמרונה קלאסיקו מקומי, שנבחר אחרי שקיבלנו טעימה מכל סוגי היין שהם מיצרים בעצמם. הזמנו קרפצ'יו, פסטה, נתחי בקר ופלטת פרוסות בשר מעובד ברוטב חמצמץ – תענוג לכל החושים.
על אף הפיתוי לאכול שם מדי ערב, החלטנו לנסות גם מקומות אחרים, בין אם זה חלק מטיול ארוך או סתם כדי לטעום דברים אחרים – בסופו של דבר, אכלנו שם ארוחת ערב נוספת – שלא נפלה ברמתה מהראשונה.

אירוח משפחתי מ-א' עד ת'

לאחר שש ארוחות בוקר נפלאות, ארזנו את המזוודות בדרכנו חזרה הביתה. הטיסה היתה בשעת ערב מאוחרת ולכן התלבטנו מה לעשות עם המזוודות. בעלי המקום אמרו לנו להשאיר את הכל בחדר, לצאת לטייל באיזור ולחזור לפני היציאה לשדה התעופה, אם לא נספיק להגיע לפני האורחים החדשים שאמורים להתאחסן בדירה, הם יעבירו עבורנו את המזוודות לחדר צדדי אחר, ואם לא – נוכל לחזור, להתקלח, להתרענן ואז לצאת.
ביקשתי מבנה של בעלת המקום לסייע לנו ברישום מוקדם לטיסה, כי לא הצלחנו לבצע באינטרנט (שהיה זמין וחופשי – שכחתי לציין), הוא אמר שינסה במהלך היום גם באינטרנט וגם טלפונית. יצאנו לשוק בעיירה סמוכה, חזרנו לקראת הצהריים, התקלחנו, החלפנו בגדים, שילמנו ויצאנו לכיוון הרכב. בעלת הבית יצאה אלינו עם שי קטן – שני ספלי קפה מעוטרים וחיבוקים לרוב.

בתחילת הפוסט הזה כתבתי שאתר האינטרנט, בעזרתו הגענו לאל-פנדולה, היה ידידותי למשתמש ופחות למארחים, ועכשיו זה הזמן לספר למה – כששילמנו ביום האחרון עבור האירוח וארוחות הערב, אנצו, בנה של בעלת הבית הסביר לנו שאנחנו צריכים לשלם בשני חשובונות שונים, אחד על הארוחות ואחד על האירוח (שהוזמן מראש) מפני שעבור האירוח הוא משלם עמלה של 20% לאותו אתר.
אז אם אתם מתכננים חופשה באיזור ורונה-אגם גארדה והסיפור שלי עשה לכם חשק להתארח במקום המקסים הזה – צרו איתם קשר ישיר בדוא"ל או דרך האתר שלהם (תגידו שאני המלצתי!!!), יש סיכוי סביר שתקבלו הנחה נאה ביחס למה שמופיע באתר ההוא…